https://iapp-psy.org/

"כעוף החול – טרנספורמציה בתהליך הטיפולי" - סדרת הרצאות ימי ה'

"כעוף החול – טרנספורמציה בתהליך הטיפולי" - סדרת הרצאות ימי ה'
     
גם השנה אנו ממשיכים במסורת הרצאות ימי ה' בערב, אחת לחודש.
סדרת ההרצאות של ימי ה' זוכה למוניטין רב בהיותה במה לשיח ומפגש מפרה,  העוסק בסוגיות שבלב הטיפול הפסיכואנליטי.
ההרצאות השנה תוקדשנה לנושא "כעוף החול – טרנספורמציה בתהליך  הטיפולי".
בסדרה נארח שורה של מרצים מרתקים, כל אחד מהם בעל ראייה ייחודית וניסיון טיפולי עשיר – אשר יתארו ויחשפו את סוד השינוי המתרחש במפגש הטיפולי.
נשמח לראותכם איתנו בהרצאות אלה.

טופס הרשמה ניתן למצוא 
כאן.

בשם ועד האגודה,
ניצה גילת.
אחראית סדרת ההרצאות, ימי ה'.
 
 
להלן מועדי ההרצאות ותקציריהן לשנת העבודה   2011-2012
 
 
27.10.11  – גב' חיותה גורביץ :"שפת ההיעדר ושפת הרוך: טרנספורמציה בטיפול כהתרה של  ה"הזדהות עם התוקפן"
 
פרנצי הציע את מושג ה'הזדהות עם התוקפן' כמרכזי בהבנת ההשפעה של טראומה מוקדמת על ההתפתחות הנפשית. מושגיו של ויניקוט מעשירים את המושג ואת המורכבות הקלינית הנגזרת ממנו.
התפתחות תקינה של העצמי המתהווה כרוכה בהכרת שפת הרוך, בהיענות ובהתאמה של הסביבה לצורכי הרוך. במידה והאחר כופה את צרכיו ותשוקותיו שלו על הילד וסביבה כזו נעדרת, הנפש הרכה מחויבת, מתוך כורח הישרדותי, להגיב ולהתאים את עצמה להיעדר, ובכך להכיל בתוכה את הניתוק של הסביבה משפת הרוך. מדובר בהפנמה מכורח, בהזדהות כפויה הכרוכה בחוויה של הלם, פחד, קיפאון וניתוק המלווים בחרדת הכחדה. העצמי, מתוך כורח הישרדותי לשמר את החיבור לאחר ולעצמו, מפוצל באופן אוטומטי ומתנתק מתגובותיו הספונטאניות. כך, העצמי שורד ומתפתח מתוך הזדהות כפויה וחודרנית סביב דיסוציאציה. ההזדהות עם התוקפן מעידה הן על הקשר הטראומטי המקורי, הן על הדינמיקה התוך נפשית והן על איכות הקשר עם האחר ועם העצמי. בטיפול, על המטפל להיענות לשפת הרוך ולהבין את שפת ההיעדר כדי לפוגג ולפרום את ההזדהות עם התוקפן, להחיות את החלקים המנותקים ולאפשר צמיחה והתפתחות.
 
הגב' חיותה גורביץ הינה פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל,  מלמדת ב"מרכז וויניקוט " ובביס לפסיכותרפיה אוניב' ת"א במסלול מצבים מנטאלים ראשוניים.
 
24.11.11 –  ענת פרי: " על חלימה חמלה והחלמה – מרחב החלימה כמצע לטרנספורמציה"
 
אוגדן, בהשראתם של ביון וויניקוט כותב בספרו -    This Art of Psychoanalysis , כי מטופל פונה לטיפול, בגלל חלומות שנקטעו, המפרים את שנתו, או חלומות שלא נחלמו כלל. חלומות שלא ניתן לחלום אותם הם אזורים מתים, מודרים או מנותקים בנפש, שלא ניתן לעשות עבודה נפשית לגביהם. אם מטופל אינו יכול לחלום את התנסותו הרגשית, לא יוכל לעבור טרנספורמציה, לצמוח או להפוך להיות מישהו שונה ממי שהוא. החלימה היא עבודתה של הנפש, הכרחית לבריאותה, ומשקפת אותה. היא תהליך האיחוי, בו הנפש מאחה את קרעיה לרקמה אחדותית, נושמת. באמצעותו היא מטעינה מחדש את הפוטנציאל האינסופי המצוי בכל אחד מאיתנו, ומאפשרת התנעת תהליכי החלמה, בריאה ויצירה.
חלימה מתאפשרת במרחב נפשי מוגן, באחדותיות החולמת של מטפל/מטופל. הסיטואציה הטיפולית מכוננת את התנאים בהם המטופל יוכל לחלום טוב יותר את חלומותיו הקטועים ואלו שלא נחלמו;   משיבה לו את יכולת החלימה.  ההרצאה תעסוק בתנאים המעכבים והמאפשרים חלימה זו, תוך הצגת דוגמאות טיפוליות.
 
הגב' ענת פרי, פסיכולוגית קלינית, מדריכה, חברה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, ובאיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי וחקר הסובייקטיביות. מורה בתכנית פסיכולוגיית העצמי והמעשה הטיפולי,  בי"ס לפסיכותרפיה, אוניברסיטת תל אביב.  
 
29.12.11 – מר אריאל יזהר: " התסביך של אדיפוס או קללתו של לאיוס?: על  אפשרות לטרנספורמציה בזהות הגברית"
 
"בני אדם הם לא הפונקציה האוניברסלית היחידה, המניעה לבדה תהליך של טרנספורמציה אמיתית" (פוקו, 1991)
 
מהם יחסי הגומלין שבין החברתי ביותר והאישי ביותר במצבים מרשימים של שינוי טרנספורמטיבי בטיפול? המפגש הטיפולי כאירוע מבודד, משכיח במידה רבה את נוכחותו הקבועה של שיח חברתי חי ובעל מגבלות ברקמת יחסיהם החוץ טיפוליים של המטפל והמטופל כאחד. בהרצאה ארצה להאיר דווקא את תרומתו של שינוי בשיח החברתי כצורה נוספת של שלישי אנליטי היוצר הזדמנות לטרנספורמציות עמוקות הן בחיי הנפש של המטופל והן ביכולתו של המטפל לחשוב אחרת את חוויית המפגש הטיפולי. אבחן את השפעת השינוי החברתי הרב שחל בתפיסת ההומוסקסואליות בשנים האחרונות על אפשרות להבנה מחודשת של התסביך האדיפאלי הן של גברים הטרוסקסואלים והן של גברים הומוסקסואלים. במיוחד ארצה להתבונן באזור נפשי בזהות הגברית שנתפס בעבר לא כתכונה נשית ,אלא כביטוי "נשי" ממש. באמצעות דוגמאות קליניות אציע התבוננות על השינוי שהתאפשר בטיפול דרך עיבודן של החרדות המתעוררות במגע באזור נפשי זה אצל מטופלים גברים ,ללא תלות באוריינטציה המינית שלהם.
 
מר אריאל יזהר הוא פסיכולוג קליני, דוקטורנט בתכנית לפסיכואנליזה ופרשנות, אונ' בר אילן.
 
 
26.1.12 – מר שמואל גרזי : " טרנספורמציה בדרכו של השלם החסר"
           
במהלך הטיפול מתרחשות טרנספורמציות רבות בחלקים מגוונים של אישיותו של המטופל.מימד אחד מיני רבים  שבו מתרחש שינוי הוא המפגש של המטופל עם המטפל,מפגש שיש בו קבלה של עצמיותו השלמה של כל אחד מהם.
במימד זה מתקיימת הנחת יסוד של קבלה חסרת התניה  של אישיותו של כל אחד מן המשתתפים באינטראקציה הזו, מבלי שתהיה באינטראקציה ציפייה לשינוי כלשהוא במרכיבי אישיותו של העצמי  של כל אחד מהם,אלא חשיפת  עצמיותו של המטופל תוך כדי מפגש עם עצמיותו של המטפל.
מפגש זה חושף אינטראקציות שעיצבו את דרכו של המטופל,כולל הזדהויות עם דמויות מוקדמות של נותני החיים, שלעיתים הפכו להיות מזוהים עם עצמיות של המטופל.
התהליך הטיפולי מאפשר הבחנה בין מרכיבי ההפנמה בתהליך ההזדהות, שחלקם הגנתיים וחלקם מפצים על פגיעות רגשיות מוקדמות.לאור מהלך המסע המשותף הזה אל מקומות שבהם המטופל היה לבדו, ועל כן לא היה יכול לחוות אותם, מתרקמת עתה קירבה שיש בה חוויה של מתן תוקף, משמעות והחייאה של הדרמה הכאובה, לנוכח עדות מתמשכת לסבלו של המטופל.
במהלך המסע המשותף הזה, מגיעים השניים אל נקודת החלטה ביחס לאפשרות לעבור מהקיום שנכפה על המטופל בהיותו חסר אונים ותלוי בנותני החיים, אל עבר חוויה של יוזמה, חיים, קשר, חיוניות רגשית ואינטימיות. הטרנספורמציה הזו יכולה להתרחש בעת שנפתחת האפשרות לעבד את הפחדים מפני המפגשים עם חוויות של חוסר, אשר יכולים להבשיל לכדי ביטויים רגשיים של הצרכים של הסובייקט.
גישה טיפולית זו תלווה בדוגמה קלינית , שתנסה להמחיש את ההתחברות של המטופל ושל המטפל  אל החוסר, המגבה את הצורך באחר, ואשר פותח פתח של תקווה לתנועתיות רווית חיוניות, בין הסובייקט לבין האחר.
 
מר שמואל גרזי הינו פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי עובד בקליניקה פרטית בטבעון, מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל.  מלמד ומדריך בבי"ס לפסיכותרפיה בחיפה. חבר באגודה של פסיכואנליטקאים אירופאים המטפלים וכותבים על טראומה.
 
23.2.12 – ד"ר אבי באומן: "בתוך המיכל הטיפולי המשותף, נכונות המטפל להשתנות בעצמו -  כמאפשרת טרנספורמציה אצל המטופל".
 
בבסיס הטיפול עומדת מערכת יחסים דיאלקטית בין המטפל והמטופל.
זהו מפגש בין שתי נפשות בשלמותן. בתהליך הטיפולי שאתאר, ארצה להתעכב על הטרנספורמציה המתרחשת דרך מערכת היחסים והשהייה המשותפת במיכל הטיפולי. הטרנספורמציה המתרחשת בטיפול מתייחסת לשינוי במצבי הצבירה של החסר והכאב ולהרחבת התודעה והתגלות העצמי. היא ניזונה ממערכת היחסים של שתי נפשות שלמות ומנכונות המטפל לעבור בעצמו שנוי. דרך הדוגמה הקלינית אעמוד על טרנספורמציה באשיות של המטופלת ושינויים מענינים אצל המטפל.
 
ד"ר אבי באומן הוא פסיכולוג קליני בכיר. חבר ומנחה במכון האנליטי היונגיאני, ירושלים.עובד בקליניקה פרטית. מלמד בבי"ס לפסיכותרפיה יונגיאני בבר-אילן. מחבר הספר "שערות זהב השד – אגדות האחים גרים כראי לצד האפל של הנפש".
 
29.3.12 – גב'  יונית שולמן: "מקלט נפשי אוטיסטי: מסעות אל יבשת אבודה"
העולם הפנימי והחוויה האישית של אנשים עם אוטיזם הם במידה רבה יבשת אבודה, "אפלה" (פרויד,1926) עבורנו- קשים ביותר להבנה, ל"ידיעה", ובוודאי לשינוי. תכופות אנו עומדים חסרי אונים כאשר מטופלינו "נמוגים" ונעלמים, איפה שהוא בתוך עצמם, הרחק מאיתנו, במקום אליו איננו יכולים להגיע. לאן הם נעלמים? האם ואיך ניתן לעזור להם?
במהלך טיפול ארוך טווח בכמה מטופלים עם אוטיזם, לאחר מאבק ממושך לקשר אל מול חוסר הבנה, חוסר משמעות וחוסר תקשורת, הם יכלו בהדרגה להתחיל לספר לי על "היבשת האבודה" שלהם. למדתי להכיר עולם פנימי סודי, חבוי, "ממלכה" פרטית מבוצרת, שגבולותיה מוגנים בקנאות נואשת; מקום שעבור מטופלי נחווה מופלא ורב יופי, אם כי מבחוץ הוא נחווה קפוא, לא משתנה ואף ממית. במהלך העבודה עם מטופלי, נזכרתי במושג "psychic retreat", "מקלט נפשי" שהועלה ע"י סטיינר (1993). בעוד שישנם הבדלים מהותיים בין המבנה שמתאר סטיינר לבין זה שחוויתי עם מטופלי, עדיין נעזרתי בו רבות בהבנה של העולם הפנימי שנגלה לפני, עליו התחלתי לחשוב בהמשך כעל סוג ספציפי של מקלט נפשי- "מקלט נפשי אוטיסטי".
בהרצאה יתואר "המקלט הנפשי האוטיסטי" ויועלו מחשבות לגבי המסע הטיפולי המאתגר והמורכב: ההכרה בקיומו של מקלט נפשי אוטיסטי; הלמידה וההתבוננות בו "מבפנים"; ואז החיפוש אחר גשר, דרך לעולם המשותף עם אנשים אחרים, תוך ניסיון לבנות משהו חדש, שיאפשר תנועה, התפתחות, צמיחה ושינוי.
 
הגב' יונית שולמן היא פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית ומלמדת בחוג לע"ס בבר-אילן. מרבה לטפל באנשים עם בעיות בתקשורת. ראש החטיבה לטיפול בילדים ונוער של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית ובמסגרתה מנחה קבוצת למידה בהפרעות ראשוניות.
 
31.5.12 -  פרופסור מרואן דוירי: "מפסיכואנליזה לתרבות אנליזה -  פסיכותרפיה רגישת תרבות"
גישות הפסיכותרפיה המערביות מניחות שליחיד מבנים פנימיים אוטונומיים ושהבנתם והבנת התהליכים האנטרא-פסיכיים תעזור להבין את ההפרעות הנפשיות.
הפסיכותרפיה תעזור ליחיד להיות מודע למה שלא היה מודע וכך להגיע למימוש עצמי או לטראנספורמאציה יסודית. בתרבויות מסורתיות קולקטיביסטיות, כגון התרבות הערבית או האתיופית או תרבויות דתיות אחרות כגון החרדית, תהליכי האינדבדואציה לרוב לא מסתיימים באוטונומיה נפשית והאישיות ממשיכה להיות קולקטיביסטית שבה הקונפליקטים הם בעיקר בין-אישיים או תוך משפחתיים ולא תוך-נפשיים.
בתרבויות כאלה מקור האושר וגם מקור הלחץ הם חיצוניים ותלויים יותר בתגובות האחרים מאשר בסיפוק האישי. גם התמונות הקליניות של האנשים בתרבויות קולקטיביסטיות שונות ממה שידוע במערב. אציג מודל התערבות רגיש תרבות המבוסס על מידת האינדבידואציה, כוחות האני, ואדיקות המשפחה של המטופל.
אציג מודל ביו-פסיכו-סוציאלי לטיפול מטאפורי עם מטופלים מסורתיים (קולקטיביסטיים) ומודל תרבות-אנליזה כשלב מקדים (או מספיק) לפני פסיכואנליזה המעלה תכנים מודחקים למודע.
 
פרופסור מרואן דוירי פסיכולוג קליני מומחה, מומחה ומדריך בפסיכולוגיה רפואית, חינוכית, והתפתחותית. תוכנית Med בייעוץ חינוכי, המכללה האקדמית באורנים, אורנים-טבעון.
 
 21.6.12 – ד"ר בעז שלגי : "בין מיתוס ללוגוס – התמסרות וטרנספורמציה"
 
טרנספורמציה הוא מושג נועז בפסיכואנליזה, הטומן בחובו רעיון ותחושה של שינוי רדיקלי. נראה כי הכנסתו של מושג זה אל עולם הטיפול הפסיכואנליטי משקפת ניסיון לחרוג מתפישת שינוי המבוססת על מרכיבים של לוגוס (השפעה סיבתית, הדרגתית, המבוססת על ניתוח אנליטי – ואוניברסאלי- של גורמי ההשפעה) ונתינת מקום לתפישת שינוי המבוססת על מרכיבים של מיתוס (שינוי ספונטאני, המבוסס על מפגש בלתי אמצעי ופרטיקולארי בין הסובייקט לזולתו). מושג מפתח בחיפוש אחר אופנים אלה של שינוי הוא מושג ההתמסרות שטבע עמנואל גנט – התמסרות של האדם לאחרות שבתוכו, שבזולתו, שבעולם שבו הוא חי. בחוויית התמסרות שכזו, אשר לעולם מתהווה הן במימד התוך-אישי והן במימד האינטרסובייקטיבי של ההוויה האנושית, המטפל והמטופל נפתחים יחדיו למפגש טרנספורמטיבי, בלתי אמצעי, חוטף ומפתיע. היחטפות למימד זה היא מלאת אימה, אך בו זמנית טמונה בה התקווה ליצירת "הרגע הנוכחי של העבר", כלשונם של פרוסט ואוגדן, ולהחזרה לחיים – באופן שונה, אחר, בלתי מוכר אם כי מאוד מוכר – של חלקים של האדם אשר אבדו לו מכבר. ההרצאה תנסה לתאר תהליך זה מתוך התבססות על רעיונות של ביון, פיליפס, גנט, ואוגדן, ולהמחישו באמצעות וינייטות קליניות.
 
ד"ר בעז שלגי הוא פסיכולוג קליני. מלמד בתכנית לפסיכותרפיה באוניב' ת"א ובמרכז ויניקוט בישראל. עורך מדעי של ספרו של מייקל איגן "תחושת מות נפשית" ומחברו של הספר "ניק – אגדת פסיכותרפיה".