ימי חמישי - גוף ונפש בטיפול פסיכואנליטי

https://iapp-psy.org/

 

הרצאות ימי חמישי: גוף ונפש במרחב הפסיכואנליטי





לרישום

תוכנית ההרצאות
15/11 - יעל סמואל
גוף, נפש ותיאוריות פסיכוסומטיות
בעבודתנו כמטפלים, אנו פוגשים לעיתים קרובות מטופלים הסובלים מסימפטומים סומטיים, בדרגות חומרה שונות. סימפטומים סומטיים מהווים עבור כולנו תגובות גופניות חולפות כאשר דרכי התמודדות הרגילות כנגד מצוקה נפשית, קונפליקטים פנימיים או לחצים חיצוניים אינן יעילות מספיק ומשותקות. יש אומנם מטופלים שתגובותיהם העיקריות ולעיתים היחידות למצוקה נפשית הינן גופניות, והם סובלים אפוא מסימפטומים כרוניים או ממחלות קשות. הרצאה זו מציעה סקירה של המושגים החשובים ביותר בתחום, והיא מלווה מקרים קליניים. המטרה היא להרחיב את הכלים להבנה של ולעבודה עם מטופלים פסיכוסומטיים אשר מביאים לטיפול את הסבל שלהם דרך השפה הגופנית, הפרה-ורבלית. 
על המרצה: יעל סמואל, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה באוניבי ת"א , מטפלת במבוגרים ונוער בקליניקה פרטית ברעננה , מנהלת שותפה של היחידה הטיפולית שהקימה העמותה "לכול נפש" בבי"ח אברבנאל. 

27.12 ד"ר אביבה איזנברג

      כשהגוף חולה: ארוס וטנטוס וסיזיפוס גם. /  פסיכותרפיה בעת מחלה קשה

 

חוויית מחלת הגוף וההיבטים המנטליים רגשיים הנלווים, לא זכתה להיות מוארת ומובנת בכתביהם של אבות הפסיכואנליזה. פרויד אמנם כתב על חרדת המוות וריקבון הגוף המלווים את  האדם לאורך חייו אך לא התייחס למאפיינים הנפשיים של חיים מתמשכים בצילה של מחלה המאיימת על החיים. ממכתביו האישיים לפרנצי,, ניתן ללמוד על המצוקה הנפשית בה היה  שרוי בעטיה של מחלת הסרטן שלו.  מעניין לציין שקוהוט היה מוכר לאורך תקופה ארוכה כפסיכואנליטיקאי פרוידיאני מסורתי אבל רק בעת שחלה בלימפומה "נטש" את המחנה הזה והחל לנסח את תורת העצמי הממוקדת בהבנת פגיעותו של העצמי, הצורך שלו באישור ובהכרה  וחיוניותו של המטפל כ"זולת-עצמי".  ואף שלא נכתבה תורה פסיכואנליטית הנוגעת ישירות בהווייה הייחודית בה מצוי האדם החולה במחלה קשה,   מושגי הפסיכואנליזה המסורתית והמודרנית גם יחד, מועשרים ברעיונות הפילוסופיה האקסיסטנציאלית (היידגר, קאמי, סארטר ואחרים, ובהדגשים אחרים מרלו פונטי בתפיסתו את הגוף) מהווים מאגר יצירתי,  פורה, בלתי נדלה כמעט ליישום בעבודה טיפולית עם חולים במצבי מחלה מורכבים כמו גם עם חולים בשלב מחלה סופני. ג'ויס מקדוגל (97) תיארה העברת נגד רגשית עזה (passionate) במהלך טיפולה באשה שעברה כריתת שד, במצב מחלה מתקדם. הרוך והאהבה שהתעוררו בה סייעו למטופלת להשיב לעצמה את רצון החיים שאבד. ההתפתחות המשמעותית המתחוללת ברפואה, מאפשרת הארכת תוחלת החיים ואף שיפור באיכות החיים בקרב חולי סרטן רבים. אצל חלקם מאיצה מסע פנימי אל תוך נבכי הנפש, מצויידים בפספורט (בלשונה של סוזן זונטאג) חדש, בלתי מוכר  ומפחיד, של ארץ החולים.  לעיתים, המסע במחוזותיה המסוייטים של המחלה, משחזר פגיעות מן העבר ומחייה אוביקטים רעים, רודפניים שנחלצו מתוך ההדחקה (פיירברן).  במרחב האינטר סוביקטיבי שבין מטפל למטופל , תחושות אין אונים ופחדי מוות משפעלים חוויות נטישה ואובדנים מהילדות ויוצרים יחסי העברה והעברה נגדית רבי עוצמה. פיענוח ועיבוד של אלה, עשוי לתת למטופל את ההרגשה שהוא מובן, ולהעמיק ולהעשיר את התהליך התרפויטי. נוכחות המטפל בדיאדה טיפולית אינטימית ברגעי האימה של המטופל, מאפשרת מפגש בלתי אמצעי שלו עם תחושת הגורליות הטראגית שמבטא המטופל, הכלה וקבלה אמפטית , ובעת הצורך, רגרסיה בשירות הטיפול (ויניקוט). כל אלה עשויים לספק את התנאים החיוניים לחיזוקו של העצמי, לחיפוש שלו אחר משמעות ואף לצמיחתו במהלך המסע המפרך  המיטלטל בין ארץ החולים לממלכת הבריאים, בצילו הנראה לעין או הסמוי של המוות.

 

ד"ר אביבה איזנברג היא פסיכולוגית קלינית ורפואית, מדריכה בפסיכותרפיה ובפסיכודיגנוסטיקה. היא בוגרת התכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית במכון לפסיכואנליזה בירושלים. בנוסף להנחיית קבוצות מתמחים בפסיכותרפיה, במסגרת עבודתה בשירות הפסיכולוגי ובמכון האונקולוגי במרכז הרפואי "קפלן" ברחובות, היא מייעצת ומרצה בכנסים, קורסים ופורומים אינטר-דיסציפלינריים הכוללים רופאים, עובדי סיעוד, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים בנושאי הליבה של ההיבטים הפסיכולוגיים בתהליכי ההתמודדות של חולים קשים כמו גם של  אנשי צוות רפואי. כתבה מאמרים מקצועיים בנושא ופרסמה שלושה ספרים בתחום הספרות היפה: "חייכי כלה", "מקשיב לקולות הלילה" ו"פסיכו דליה". 

31/1 ברכה הדר

הגוף בשעה הטיפולית
האנליזה הביואנרגטית היא גישה הוליסטית היוצאת מנקודת הנחה שלא קיימת דיכוטומיה בין הגוף והנפש ושניהם ערוצים לביטוי קיומנו האנושי. המטפל מקשיב לבן-אדם שמדבר את ה MIND שלו ובו זמנית מסתכל על מכלול התנהגותו שהיא פועל יוצא של ה- CHARACHTER שלו( גוף, אפקט, רמת וזרימת האנרגיה, אופן יצירת הקשר).
במרכז החקירה הביואנרגטית של האינדיבידואל נמצאת המיניות שלו, וההוויה הפסיכוסומאטית שלו. בהרצאה אתן מבוא קצר על מהות האנליזה הביואנרגטית ואספר בקצרה על שנות ההתמחות הרבות שעברתי. ההרצאה מוקדשת לסיפור התהליך שעברתי כמטפלת שהוכשרה במקור בגישה פסיכואנליטית, ואח"כ התמחתה בגישה טיפולית ששמה את הגוף במרכז ההתרחשות הטיפולית. אשתף בהתלבטויות ובשינויים שחלו בעבודתי הטיפולית במהלך שלושים השנים האחרונות. בהרצאה אבהיר את החשיבות של ההתייחסות לגוף יחד עם הבעייתיות הלא פשוטה בהכנסתו לעבודה הטיפולית. אתייחס לדוגמאות מטיפולים שעשיתי במהלך השנים, ואתרכז במיוחד בסיפורה של מטופלת שחולה במחלות כרוניות שיש להן גם רקע פסיכוסומאטי, שהייתה בטיפולי שנים רבות. בהרצאה אספר על ההתפתחות הגופנית-נפשית שעשתה במהלך הטיפול, ואתעכב גם על הבעיות שלא הצלחנו לפתור.
על המרצה: ברכה הדר: פסיכולוגית קלינית, מטפלת ומדריכה. התמחתה באנליזה ביואנרגטית, ובאנליזה קבוצתית. פיתחה אינטגרציה בין שתי הגישות.


28/2 תמי פולק

התיאוריה הפסיכואנליטית אינה תופסת את הגוף והנפש באופן דיכוטומי כישויות נפרדות, אלא מתייחסת אל הסובייקט כאל רצף תפקודי בו הגוף מוצב כגבול המגולם של המרחב הפסיכו-פיזי המכונה "נפש". אציג את האופן בו מספר הוגי הדעות המרכזיים – פרויד, קליין, ביון, וויניקוט – מתארים, כל אחד בדרך משלו, את הסימפטום הפסיכוסומאטי כנגזרת של תפיסת הנפש שהם מציגים. אתייחס לחסר שקיים להבנתי בהצעות הקיימות ואציע את המיכל- הגופני כסכמה פסיכו-פיזית ראשונית שנדרשת כדי להשלים את החשיבה על הרובד הגולמי ביותר של הסובייקט הקודם למובחנות בין הגופני והנפשי. סכמה זו, שהתגבשה מתוך ניסיוני הקליני, מתארת פוטנציאל פרה-סימבולי המגולם באנטומיה הגופנית, כבסיס ליצירת משמעות. המיכל-הגופני הוא מארג של מובחנויות וקישורים המתגבש באופן ספונטאני ולא מודע הודות לתלות הדדית בין שלושה צירים פסיכו-פיזיים המתפקדים בו-זמנית – מעטפת, ציר אנכי וציר אופקי. המעטפת נשענת על התפקוד הפיסיולוגי של העור כפי שכבר למדו אותנו ביק ואנזייה. הציר האנכי, אותו אני מכנה 'שדרה קדמית' מתאר את הארגון הקונקרטי של פתחי הגוף המתפקדים באופן שקורא לעולם להימהל בסובייקט כשם שסובייקט נדחף 'לצאת מעורו'. הציר האופקי נוצר מכוח המגנט של הנטייה המולדת ליחסי אובייקט ומגולם במפגש 'פנים אל פנים'. בסכמה ראשונית זו שלושת הצירים חוברים זה לזה להזנת מהלך התפתחותי. בהתפתחות התקינה המיכל-הגופני מתפקד כרקע לא מודע לתהליכי יצירת המשמעות והוא מתגלה לעיננו רק כאשר מתרחשת בו דפורמציה מסיבית. סכמה זו מנכיחה את עצמה בעוצמה באוטיזם, פתולוגיה ראשונית החושפת הדפורמציות בכל מניפת הפונקציות הפיסיות והמנטאליות. אביא דוגמא קלינית מטיפול בילד אוטיסט ואציע הכללה לפתולוגיות פסיכוסומאטיות נוספות.


על המרצה: מטפלת ומדריכה בגנים לילדים על הספקטרום האוטיסטי.
מטפלת ומדריכה בילדים ומבוגרים בקליניקה פרטית, פרסמתי מספר מאמרים בספרות המקצועית בארץ ובעולם. (המאמר על המיכל הגופני התפרסם באינטרנשונל).
מלמדת "התפתחות רגשית מוקדמת" במסלול מצבים מנטאליים ראשוניים, בביה"ס לפסיכותרפיה באונ' תל-אביב. דוקטורנטית בחוג לפילוסופיה בנושא התבוננות ביקורתית בתפיסת הגוף בתיאוריה הפסיכואנליטית.


21/3 ד"ר לאה קליין
בהרצאה זו ברצוני להתייחס להשפעה ההדדית הקיימת בין גוף לנפש, מה שמצביע בהכרח על הנחת יסוד – שקיימת דיכוטומיה כזו. אני מקבלת את ההשקפה הטוענת שהגוף והנפש אינם זהים אך הם מאוחדים. בתוך איחוד מורכב זה מתקיימת החלוקה בין הגופני 'האקטואלי לבין''האפשרי' המנטלי .. חלוקה זו משמרת את ההבדל הקטגורי בין הגוף והנפש אך בו בזמן מבטיחה ומאשרת את הקשר ההכרחי ביניהם. ברצוני להתייחס לסוגיה זו דרך התבוננות בזרם אמנותי הנקרא – אמנות הגוף. מדובר במניפולציות שעושה האמן על גופו שלו, במטרה לבטא רעיונות מופשטים שונים. תנועה אמנותית זו התפתחה בתחום האמנות החל משנות ה-60 בעולם המערבי ומתקיימת עד היום, אם כי באורח מתון יותר.
זוהי תנועה קיצונית שגורסת ביטויים גופניים חריפים לרעיונות המנחים אותה. מניפולציות המופעלות על הגוף עשויות להגיע לביטויים קיצוניים עד מסוכנים (פגיעה גופנית, חיתוך, חשיפה למצבים קיצוניים ) . מפתה לחשוב על אמני הזרם הזה במושגים פסיכופתולוגיים, כמו הפרעות אישיות על סוגיהן, נרקיסיזם קיצוני, פרברטיות, סאדו-מאזו , אקסהיביציוניזם ,self mutilation או self injury . 
אני מייחדת את התבוננותי לעבודתה של אמנית הגוף הצרפתיה – אורלן , דרך הפריזמה הפסיכואנליטית. 
הפסיכואנליזה, מתייחסת לאמנות כביטוי להלכי נפש שבעיקרם אינם מודעים.פרויד מלני קליין ויניקוט קוהוט ואחרים. אנסה לבדוק מה המניעים הנפשיים הבלתי מודעים וההשלכתיים , והחוויות הראשוניות הבלתי מעובדות ,הבאים לביטוי בעבודתה של אורלן,המבוטאת על גופה שלה. עבודותיה של אורלן, לאורך שנות עבודתה הארוכות הנעשות על גופה , מונצחות באמצעות המצלמה. המחשה של התפישה הרואה את הנפש כנצחית לעומת הגוף שהוא ארעי ,זמני ,ומתכלה. שיא עבודתה האמנותית- היה בשנות ה-90 , אז ערכה סדרה של 9 ניתוחים פלסטיים שהתנהלו במשך כשלש שנים, בגופה ובפניה .הניתוחים נועדו לעצב מחדש את פניה על פי אלמנטים שבחרה מתוך אייקונים שונים בהיסטוריה ובתחום האמנות, כל חלק כזה המעוצב בגופה ובפניה מבטא ומסמל תכונות נפש-האדם הפרטי והאוניברסלי, העל זמני, נצחי . ומנציח בדרך זו את מה שנבצר מהגוף הארעי. אורלן נותנת בעבודתה ביטוי גופני קונקרטי לרעיון חרותו של האדם המודרני המתנסח על ידי הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו. על פי משנתו האדם המודרני בוחר לעצב את חייו על פי רצונו כביטוי להיותו משוחרר מכל מוסכמות היסטוריות, מוסריות או דתיות שנכפות בכוח על ידי החברה. 
(ההרצאה תהיה מלווה במצגת ובה תמונות של עבודותיה של האמנית)
על המרצה: ד"ר לאה קליין
פסיכואנליטיקאית בכירה, חברה מלאה בחברה הפ"א הישראלית והבינלאומית
אנליטיקאית מנחה, מורה ומדריכה.

 25/4- אבי שרוף

"על היכולת לאמר "לא" והפרעות פסיכוסומטיות בילדות" 

בשנים האחרוות, במיוחד מהכיוון של הפסיכואנליזה הצרפתית (פייר מרטי, מקדוגל, אנזייה איזזנשטיין, אייזמברג), אך גם אצל ויניקוט, טיילור ואחרים, הופיעו הבנות אחרות לגבי הפסיכוסומטיקה, שונות למדי מאלו שהיו בשעתו אצל אלכסנדר, דונבר ואחרים.
מושגים כמו אלקסיטימיה (סיפנאוס) ו"חשיבה ביצועית" (מרטי) עם מאפיינים של מנטליזציה, רפלקטיביות, היכולת למנעד רגשי מפותח ובשל, היכולת לסמיבוליזציה, והיכולת לנוע מפעולה-גוף, לתקשורת, מהווים כיום מפתח להתבוננות על הסימפטומולוגיה הפסיכוסומטית. 
בהרצאה זו נקשר בין העדר היכולת לאמר לא אצל ילדים וההפרעות בהתפתחות יחסי האובייקט, מקומה של "השלילה" ביכולת למנטליזציה, והמאבק האילם בפסיביות ובכניעה דרך הסמפטום הפסיכוסומטי. ניישם הבנות אלו למצבים של אלרגיה, אנורקסיה ומצבים פסיכוסומטים אחרים. 



30/5 יורי סלע

"להיות אמיתי בעולם": החוויה הסכיזואידית והחוויה הגבולית, בין מנטאליזציה לגופניות (embodiment)
בסיפרו "Home is where we start from" מתייחס דונלד ויניקוט למשימות החים השונות של הסובלים ממצוקות שונות, ומגדיר את משימתו של הסכיזואיד כ"היות אמיתי בעולם". תביעה כמו פרדוכסלית זו מתיישבת עם תפיסתו של ויניקוט לגבי חוויית העצמיות האמיתית כמעוגנת בגוף, בעוד שלילתה מעוגנת דווקא במנטאליזציה לא-מותאמת. מנגד, גישתו של פיטר פונגי מדגישה את המנטאליזציה כשער לאינטגרציה.
בהרצאה אציב את גישתו של ויניקוט וכמה מממשיכיו (מקדוגל, בולאס) כמייצגת אופנות פנומנולוגית של נוכחות והוויה המעוגנת בזמן ובמרחב כ"present-presence" . 
ההרצאה תעסוק במופעים הפסיכוסומאטיים המגוונים והלא-מוכרים של חווית האמיתיות של "הסכיזואיד" ושל ה"סובל מהפרעת אישיות גבולית", החותרים לחוות את עצמם ואת העולם כ"אמיתיים", ותלווה בוינייטות קליניות מתוך חדר-הטיפולים, ובדיון עם המשתתפים. 

על המרצה: יורי סלע הוא פסיכולוג קליני, פסיכותרפיסט הומאניסטי-אינטגרטיבי ומדריך לפסיכותרפיה באוריינטציה בודהיסטית. בעבר היה מרצה לפסיכופתולוגיה ב"תוכנית ההשלמה לפסיכולוגיה קלינית", בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. כיום הוא מנהל-שותף ב"תוכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב" בבה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, ומלמד ב"יחידה לפסיכיאטריה אינטגרטיבית", בבית-חולים "העמק". עוסק מזה למעלה מ 20 שנה בשילוב גישות גופניות וגישות מן המזרח במסד של חשיבה פסיכואנליטית. כותב את עבודת הדוקטוראט שלו, במסגרת המסלול ל"פסיכואנליזה פרשנות ותרבות" באוניברסיטת בר-אילן בנושא: "מדואליזם לאחדות: תרומות מן המזרח לשאלת יחסי גוף-נפש בפסיכואנליזה". 

27/6 ד"ר יוסי טריאסט 
יפורסם